פסק-דין בתיק ת"א 29071-06-11

1.         לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, ילידת שנת 1927, עקב תאונה שאירעה לה ביום 16.4.09, כפי שיפורט להלן.

2.         ביום 16.4.09 סמוך לשעה 11:20, עת הלכה התובעת יחד עם המטפלת שלה על אחת המדרכות בקרית מוצקין, שלט מתכתי כבד השייך למסעדה הנקראת "השף האיטלקי" (להלן "המסעדה"), ואשר הונח ונשען על כיסא בסמוך למסעדה הנ"ל על פי הנטען, נפל כתוצאה מרוח חזקה שנשבה, ונחת על רגלה של התובעת, וגרם לה חתך עמוק בקרסול רגל ימין (האירוע הנ"ל ייקרא להלן "התאונה").

התביעה הוגשה כנגד המסעדה שהיא נתבעת מס' 1, והמבטחת שלה בביטוח צד ג', שהיא נתבעת מס' 2.

3.         הנתבעות לא חלקו על עצם נפילת שלט, אלא שלטענתן, בהגיעה יחד עם המטפלת ליד השלט המתכתי שעמד על המדרכה בצורת A  (ראה תמונה ת/6), עצרה התובעת והחלה להתנדנד, ובשלב מסוים היא הניחה את ידה על השלט ונשענה עליו, וכתוצאה מהעברת כובד משקל גופה עליו, היא נפלה יחד עם השלט ארצה.  

4.         העדויות

התובעת לא מסרה עדות בשל מצבה הבריאותי, ובין היתר, מחלת האלצהיימר שממנה היא סובלת לטענת בא כוחה, וגרסתה נשענה על עדויותיהן של המטפלת שהתלוותה אליה ביום התאונה, גב' ליאורה קוששווילי (להלן "המטפלת"), ובתה גב' נחמה רוק אשר הגיעה למקום התאונה לאחר התרחשותה והתלוותה לאמה ברכב האמבולנס. בנוסף, תיקה הרפואי של התובעת הוגש כראיה, לאור הסכמות שאליהן הגיעו הצדדים.

מטעם הנתבעות העידו מר יוני אספוב שהינו אחד השותפים במסעדה, וכן חברו מר ויטלי ריזייך, שהיו עדים לתאונה על פי הנטען. 

5.         דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הנני מעדיפה את גרסתה של התובעת לגבי מצב עמידת השלט עובר לתאונה, ולגבי נסיבות נפילתו, על פני גרסת הנתבעות, מהנימוקים שיפורטו להלן:

א.    המטפלת מסרה גרסה מפורטת וקוהרנטית, ועדותה היתה אמינה בעיניי והיא לא נסתרה בחקירתה הנגדית. בנוסף, להבדיל מעדויותיהם של עדי ההגנה, לעדה זו לא היה אינטרס בתוצאות ההליך, שכן הוכח כי היא סיימה את עבודתה אצל התובעת כשנה לאחר התאונה.

ב.    בדו"ח מד"א (נספח ב' לתצהיר התובעת) נרשם "לדברי נוכחים הנ"ל נחבלה משלט של עסק שנפל עליה", ומהעדויות התברר כי רישום זה התבסס על דבריהם של עדי הנתבעות, ה"ה אספוב וריזייך, שנכחו במקום על פי הנטען (ראה עדותו של  מר ריזייך ויטלי בעמ' 30 ש' 7-4). הדעת נותנת כי אם התובעת נפלה כתוצאה מאיבוד שיווי משקל והישענותה על השלט כטענת הנתבעות, הדבר היה מוצא את ביטויו ברישום הנ"ל. לא זו אף זו, בתעודת חדר המיון (נספח ג' לתצהיר התובעת) נרשם "...היום נפל על הרגל הימין שלט ממתכת..." ובהמשך כותב המומחה הפלסטיקאי " .... נחבלה ברגל ממוט שעף ונפל על רגלה" (ההדגשה אינה במקור). ברי הוא כי רישום זה שנעשה בסמוך לאירוע התאונה, מחזק את אמיתות גרסתה של התובעת לגבי "מעוף" השלט לכיוון רגלה, מאשר גרסת הנתבעות לגבי נפילת השלט עקב הישענות התובעת עליו.

     ג.     גרסתן של הנתבעות שלפיה התובעת נפלה יחד עם השלט, לוקה בחוסר היגיון בשים לב לעובדה שהתובעת נפגעה רק בקרסול ימין ולא בחלקי גוף אחרים, שכן מהתיעוד הרפואי עולה כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת חתך ארוך רוחבי שמקיף את הקרסול מפטישון מדיאלי אחורה עד לאזור גיד אכילס, ואשר תופס כ- 70% מהיקף קרסול ימין. אופי פגיעה זו אף הוא מתיישב עם נסיבות התרחשות התאונה כפי שתוארו על ידי המטפלת, ושלפיהן השלט עף ופגע ברגל ימין של התובעת בעת הליכתה, ובשלב שבו רגל זו היתה עדיין מאחורי גופה במהלך ההליכה (ראה התיאור שנמסר על ידי המטפלת בעמ' 10 ש' 13-10, ועמ' 12 ש' 31-29 - עמ' 13 ש' 2-1), מאשר עם גרסת הנתבעות ושלפיה התובעת נפלה יחד עם השלט כתוצאה מהישענות עליו.

ד.    הנתבעות הפנו לעבר הרפואי של התובעת שממנו עולה כי התובעת סובלת ממחלות שונות ובכללן סחרחורות ובעיות שיווי משקל, וטענו כי עבר זה מחזק את גרסתן שלפיה התובעת נפלה עקב איבוד שיווי משקל, ולא בעקבות השלט. אולם לא יכולתי לאמץ את טענתם הנ"ל, בין היתר, לאור העובדה שבתיעוד הרפואי שבסמוך לאחר התאונה, לא ניתן למצוא כל רישום על ממצא ו/או תלונה בעניין חוסר שיווי משקל.

ה.    המטפלת העידה כי השלט הועף ונפל כתוצאה מרוח חזקה שנשבה במקום. לעומת זאת העידו עדי ההגנה כי יום התאונה היה יום חמים ושמשי כדבריהם. אולם מעיון מדפי המידע של אתר השירות המטאורולוגי (ת/4 ו-ת/5) ניתן ללמוד כי ביום התאונה ירדו גשמים, וכי עיקר הגשמים בחודש 4/09 ירדו בין התאריכים 17-15 (יוזכר כי התאונה היתה ביום 16.4.09). עוד עולה כי היה שרב ששבירתו התרחשה בליל שבין 15-14 ולווה ברוחות חזקות. ממצאים אלה מחזקים אף הם את גרסתה של התובעת לגבי נסיבות נפילת השלט.

6.         בנוסף לאמור לעיל, בעדויותיהם של עדי ההגנה התגלו סתירות ותהיות שלא ניתן להן מענה מניח את הדעת. כך למשל בעניין נוכחותם של שני עדי ההגנה בזמן התאונה.

כזכור, מטעם הנתבעות העידו מר יוני אספוב שהינו אחד השותפים במסעדה, וחברו מר ויטלי ריזייך שעבד כשכיר במסעדה בזמן ניהול המשפט. לגרסתם, הם היו היחידים שראו את התאונה, וכי הם אלה שהרימו את התובעת והושיבו אותה על כיסא, ואספוב אף הביא לה כוס מים. על פי עדותם, שותף נוסף בעסק בשם נועם פוגל, היה בתוך המסעדה ולא ראה דבר מהתאונה (עמ' 31 ש' 19-24, ועמ' 22 ש' 17). אולם בהודעת הנתבעת על קרות התאונה שעליה חתום מר אספוב (ת/12) נרשם כי מר פוגל היה עד לתאונה, ובתצהיר תשובות לשאלון (ת/9) שעליו חתום מר פוגל נכתב כי ה"ה פוגל ואספוב הם אלה שטיפלו בתובעת (תשובה מס' 15).

            סימן שאלה נוסף התעורר גם לגבי נוכחותו של מר ריזייך בזמן התאונה, שכן בתצהיר תשובות לשאלון נרשם כי העדים לתאונה היו "נועם פוגל, יוני אספוב ומספר שליחים" (תשובה מס' 7), כאשר אין מחלוקת כי מר ריזייך לא עבד במסעדה בזמן אירוע התאונה, ומשכך אין הוא יכול להימנות על שליחיה.

       תהייה נוספת עלתה מהעובדה ששני עדי ההגנה העידו כי התובעת נפגעה ברגל שמאל, בעוד שפגיעתה של התובעת היתה ברגל ימין. בנוסף עלו אי התאמות בעדויותיהם לעניין מנגנון הנפילה.

תהיות אלה מטילות ספק לגבי נוכחותם של שני עדי ההגנה בזמן התאונה, והדבר אף מתחדד לאור עדותה של המטפלת שבה מסרה כי ה"ה אספוב וריזייך לא נכחו בזמן התאונה, וכי לראשונה היא ראתה אותם באולם בית המשפט, וכי אף אחד לא הביא לתובעת כוס מים, למעט אדם מבוגר עם אופניים כדבריה, שראה את התובעת כשנפצעה והביא לה כיסא.